פסק-דין בתיק רע"א 4462/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 15.5.2012 בה"פ 30555-09-11, במסגרתו דחה בית המשפט את בקשת המבקש למנות כונס נכסים לאחר מתן פסק דין בהתאם לתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תמצית הרקע העובדתי

1.             המבקש, עו"ד בן ציון לנגנטל (להלן: המבקש), ייצג בעלי קרקעות שונים בהסכמי קומבינציה שנחתמו במהלך שנת 1997 עם המשיבה 1, יהד יזמות ובניין בע"מ, חברה שעוסקת בייזום, בניה ושיווק בתחום הנדל"ן (להלן: המשיבה), ביחס לזכויות בעלי הקרקעות במקרקעין המצויים בגבעת שמואל. במסגרת הסכמי הקומבינציה נקבע כי בעלי הקרקעות יעבירו למשיבה חלק מזכויותיהם במקרקעין ובתמורה תקים המשיבה על המקרקעין דירות עבור בעלי הקרקעות. בסמוך לחתימת הסכמי הקומבינציה, חתמו המשיבה והמשיבים 3-2, שהם בעלי מניותיה ומנהליה (להלן: המשיבים 3-2), על מסמך שהופנה למבקש (להלן: כתב ההתחייבות), במסגרתו התחייבו שמשרדו של המבקש יהיה המטפל היחידי במכירת הדירות שייבנו על המקרקעין וכי ישולם למבקש שכר טרחה בשיעור של 1.5% מהמחיר שנקוב בחוזי המכירה בצירוף מע"מ. כמו כן נקבע בכתב ההתחייבות כי המשיבים 3-2, בשמם ובשם המשיבה, מתחייבים לשלם למבקש את הסכומים האמורים "אף אם מסיבה כלשהיא לא תבצע את העבודות המשפטיות ו/או עריכת החוזים ו/או הרישום בקשר לדירות יועבר ממך שלא על פי דרישתך. אלא לפי בקשתנו". ביום 10.10.2000, לאחר השתלשלות עניינים שאין צורך לפרטה במסגרת זו, שלחה המשיבה למבקש מכתב ובו הודיעה על החלטתה להעביר את הטיפול בתיק לעורך דין אחר, לאור טענותיה בדבר ייצוג מגמתי וחסר תום לב של המבקש, אשר לטענתה הפקיר את האינטרסים שלה לטובת האינטרסים של בעלי הקרקעות. דרישותיו של המבקש לתשלום שכר טרחתו נענו בשלילה, ואין חולק שעד למועד הגשת התביעה לא שילמו המשיבים למבקש שכר טרחה כלשהו, למעט תשלום בסך 30,000 דולר.

2.             כפועל יוצא הגיש המבקש ביום 8.9.2004 תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד המשיבים במסגרתה תבע לאכוף עליהם לשלם לו את שכר טרחתו בהתאם לכתב ההתחייבות ולצורך כך לחייבם ליתן לו חשבונות ומסמכים בקשר להסכמי המכר אשר נחתמו בין המשיבה לבין כל רוכשי הדירות על המקרקעין. בנוסף תבע המבקש כי המשיבים ישלמו לו שני סכומים נוספים, אשר לטענתו מגיעים לו כשכר טרחה, בסך של 120,000 דולר ובסך של 50,000 דולר. המשיבים הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד, במסגרתה טענו כי המבקש גרם להם לנזקים בסך של 10,000,000 ש"ח. בהסכמת הצדדים תוקן כתב התביעה כך שסכום התביעה הועמד על סך של 2,500,001 ש"ח והדיון בתביעה ובתביעה שכנגד הועבר לבוררות בפני השופט (בדימוס) אורי גורן (להלן: הבורר).

פסק הבוררות וההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי

3.             ביום 19.6.2011 ניתן פסק הבוררות, אשר מתפרש על פני 39 עמודים ואשר דן באופן מקיף ויסודי במחלוקת שבין הצדדים. לפיכך, לצורך הדיון בבקשה שלפני אציג רק את עיקרי קביעותיו של הבורר הרלוונטיות לצורך ההכרעה דנן. הבורר קיבל באופן חלקי את תביעת המבקש וקבע מבחינה אופרטיבית כי למבקש מגיע שכר טרחה בשיעור 1.5% ממחיר המכירה של 93 דירות שנבנו על ידי המשיבים על המקרקעין, כאשר משכר הטרחה יופחת סך של 20% שמשקף את ההוצאות, הזמן והמשאבים שנחסכו מהמבקש בשל כך שלא ביצע בפועל את השירותים המשפטיים. כמו כן נקבע כי יש להפחית מסכום זה סך של 30,000 דולר ששולמו למבקש קודם לכן. עוד נקבע כי המשיבים צריכים להעביר לידי המבקש העתקים מהסכמי המכר האמורים ואת הדיווחים שנשלחו בקשר להסכמים אלו לרשויות המס.

                    מנגד, נדחתה תביעתו של המבקש לקבלת שכר טרחה עבור 87 דירות נוספות שנבנו על המקרקעין בהתאם לתוכנית בניין עיר מאוחרת שבמסגרתה אושרו זכויות בנייה נוספות. בנקודה זו קיבל הבורר את טענת המשיבים כי במועד חתימת כתב ההתחייבות לא ציפה איש מהצדדים כי יוקנו זכויות בנייה נוספות ואין למבקש זכות לשכר טרחה בגינן. כמו כן, נדחתה תביעת המבקש לקבלת שכר טרחה בגין עסקה נוספת (שכונתה בפסק הבוררות "עסקת תם") במסגרתה נמכרו 10.5 דירות נוספות. הבורר קבע כי עסקה זו, במסגרתה רכשה המשיבה את זכויותיו של מר אהרן תם במקרקעין, נעשתה על ידי המשיבה ללא מעורבות של המבקש ובמתכונת שונה מעסקת הקומבינציה המקורית טרם ביטולה. לבסוף נדחו שתי תביעות נוספות של המבקש - לתשלום סך של 120,000 דולר ולתשלום סך של 50,000 דולר.

                    כמו כן, דחה הבורר את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים וקבע כי דינה של רוב התביעה להידחות על הסף, מכיוון שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב ותוך התעלמות מקיומו של השתק פלוגתא. כמו כן נקבע כי דין התביעה שכנגד להידחות אף לגופו של עניין.

4.             בסמוך לאחר מתן פסק הבוררות פנו המשיבים אל הבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות בהתאם לסעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), במסגרתה התבקש הבורר לתקן טעות שנפלה, לטענת המשיבים, בפסק הבוררות ולקבוע ששכר טרחתו של המבקש יחושב לפי מחיר המכירה של 56 דירות, שהן "דירות הקבלן" (דהיינו, דירות שהמשיבה מכרה לצדדים שלישיים), ולא לפי 93 דירות (שהן "דירות הקבלן" (56) ודירות בעלי הקרקעות (37) יחד). ביום 26.8.2011 דחה הבורר את הבקשה בקובעו שלא מדובר בתיקון בעל אופי טכני או שולי שנכנס לגדרי סעיף 22 לחוק הבוררות. כמו כן נקבע כי מדובר בנושא שעמד במרכז המחלוקת בין הצדדים וכי פסק הבוררות דן בהרחבה בשאלה זו והכריע בה לגופה תוך דחיית עמדת המשיבים.

5.             בעקבות מתן פסק הבוררות, ובשים לב להחלטת הבורר מיום 26.8.2011, הגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 30555-09-11), אשר הדיון בה אוחד עם בקשה שהגיש המבקש מנגד לאישור פסק הבוררות (ה"פ 7790-09-11). הטענה המרכזית שנטענה על ידי המשיבים במסגרת בקשת הביטול הייתה כי שכר הטרחה שמגיע למבקש בגין 37 הדירות הנוספות (דהיינו, כל הדירות שמעבר לדירה ה-56) צריך להשתלם לו על ידי בעלי הקרקעות ולא על ידי המשיבים. לפיכך טענו המשיבים כי הבורר חרג מסמכותו בקובעו שלמבקש מגיע שכר טרחה מהמשיבה לא רק עבור "דירות הקבלן" אלא גם עבור דירות בעלי הקרקעות. ביום 7.2.2012 התקיים דיון לפני בית המשפט (השופטת י' שבח) בסופו הציע בית המשפט כי חישוב שכר טרחתו של המבקש "המגיע מהדירות 93-57 ייעשה לפי ממוצע מחירי הדירות 56-1 לגביהן אין כל טענה שאינן ניתנות לזיהוי", אלא שהמשיבים הודיעו ביום 14.2.2012 כי לאחר ששקלו בכובד ראש את הצעת בית המשפט הם נאלצים לדחותה.

                    בעקבות הודעה זו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 14.2.2012, במסגרתו התקבלה בקשת המבקש לאישור פסק הבוררות ונדחתה בקשת המשיבים לביטולו. בית המשפט קבע כי התחייבותם של המשיבים כלפי המבקש הייתה שהמבקש יטפל באופן בלעדי במכירת כל הדירות שייבנו בפרויקט. נקבע כי התחייבות זו לא הוגבלה אך ורק לדירות שיימכרו על ידי המשיבים אלא על כל הדירות שנמכרו על ידי המשיבה ועל ידי בעלי הקרקעות. בית המשפט דחה את טענת המשיבים בדבר חריגת הבורר מסמכותו וקבע כי סוגיית מספר הדירות בגינן זכאי המבקש לשכר טרחה הייתה הסוגיה המרכזית שעמדה לדיון בבוררות, כאשר המבקש תבע פיצויי קיום עבור כל הדירות שנמכרו בפרויקט (לרבות דירות שנבנו בהתאם לתוכנית בניין העיר המאוחרת והדירות שנכללו ב"עסקת תם"), בעוד שהמשיבים טענו כי המבקש אינו זכאי לשכר טרחה בכלל, ולחלופין כי הוא זכאי לשכר טרחה אך ורק בגין הדירות שנמכרו על ידי המשיבה ולא בגין הדירות שנמכרו על ידי בעלי הקרקעות. כפועל יוצא קבע בית המשפט כי לא מדובר בטענת חוסר סמכות אלא בטענה בעלת אופי ערעורי לפיה הסעד שנפסק על ידי הבורר לא מגיע בנסיבות העניין למבקש, ובכך אין מקום להתערב.

                    המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואין חולק שפסק הדין הפך חלוט זה מכבר.

התפתחויות לאחר מתן פסק הדין

6.             המבקש פנה בעקבות פסק הדין אל המשיבים וביקש שיעבירו לו העתק נאמן למקור של ההסכמים למכירת 93 דירות ושל ההצהרות שניתנו ביחס להסכמים לשלטונות מס שבח מקרקעין. יחד עם זאת, המשיבים העבירו למבקש תחשיב שכר טרחה, העתקים של ההסכמים ושל ההצהרות ביחס ל-58 דירות בלבד. כמו כן, העבירו המשיבים למבקש סך כולל של 972,593 ש"ח כשכר טרחה עבור מכירת 58 דירות (1,389,419 ש"ח בניכוי סך של 416,825 ש"ח מס במקור).

7.             נוכח האמור לעיל, ולאחר שהתנהלו בין הצדדים חילופי מכתבים והאשמות, הגיש המבקש ביום 7.5.2012 בקשה למינוי כונס נכסים לאחר מתן פסק דין, בהתאם לתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ובהתאם לסעיף 75 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). במסגרת הבקשה עתר המבקש למנות את בא כוחו ככונס נכסים ולהסמיכו להיכנס למשרדי המשיבה לצורך קבלת ההסכמים למכירת 35 דירות בפרויקט וההצהרות שניתנו לשלטונות מס שבח בקשר אליהם, לשם חישוב שכר הטרחה שמגיע לו בהתאם לפסק הבוררות. המבקש ציין בבקשתו כי אינו מתעלם מכך שדרך המלך לביצוע פסקי דין הינה נקיטת הליכים באמצעות המנגנונים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) אולם קיימים מקרים יוצאי דופן אשר לגביהם לא די במנגנוני ההוצאה לפועל ויש למנות כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות. נטען כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם נדרש מינויו של כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות, על מנת להביא לאכיפת פסק הבוררות במלואו.

8.             ביום 15.5.2012 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי באלה המילים: "בית משפט זה סיים מלאכתו. ביצוע פסק הדין ייעשה במסגרת הוצאה לפועל".

           מכאן הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור ותשובת המשיבים